ארכיון כתבות

אני זוכרת את זה כמו היום: אותי, סגורה בחדר, על סף דמעות.
אני כבר לא יודעת מה אמרתי או עשיתי, אבל זה היה גרוע. אמרתי לילד מילים מעליבות, הרמתי את הקול, אולי אפילו זרקתי אותו לחדר שלו בכעס.
ואני זוכרת את התמיהה שאחזה בי: איך יכול להיות שאני מתנהגת ככה לילדים הקטנים האלה שאני הכי אוהבת בעולם?

 אני אמא נלמדת

אני לא אמא טבעית. אני אמא נלמדת.
אני מתבוננת כל הזמן בהורים, בילדים, בחיים. מתבוננת ושואלת: איך אפשר לעשות את זה יותר טוב בפעם הבאה?
לפעמים אני שואלת את עצמי איך הייתה נראית ההורות שלי אם הייתי יודעת לפני 19 שנים את מה שאני יודעת עכשיו. אני מניחה שהיו לי הרבה פחות תסכולים, הרבה פחות כאבי לב (וגם, לא נעים להודות אבל אין ברירה, הייתי עושה פחות נזקים לנפשם הרכה של ילדיי).
עשיתי המון שגיאות כאמא. ממש הרבה. אבל לזכותי ייאמר שלא ויתרתי: כל פעם שזיהיתי מכשול, כעס, תסכול – הלכתי ללמוד מה עושים עם זה. פשוט לא יכולתי להשאיר את זה ככה. לא עבור עצמי  ולא עבור אחרים.
וכך, די מהר אחרי שנולד בני הבכור,  מצאתי את עצמי משנה מסלול בחיים. התחלתי לכתוב בעיתון להורים, ואחר כך בעוד אחד, עד שמצאתי את עצמי ככתבת החינוך של "לאשה".
כך גם מצאתי את עצמי כותבת עם חברתי ענת בר לב אפרתי, עורכת מדור ילדים ב"לאשה", את הספר "מלידה עד גיל שנה – המדריך הישראלי השלם לטיפול בתינוק". רציתי לעזור להורים לא לחוות את הבלבול והתסכול, הלחץ והכעס.

 אני מאמינה בהורים

אני מאמינה בכוחם של רעיונות. אני מאמינה בכוחם של כלים. אני מאמינה בכוחו של שינוי. אני מאמינה בכוחם של הורים לסייע לילדיהם לעשות שינוי.
ראיתי את זה קורה שוב ושוב, בקליניקה, אחרי סדנאות, ואפילו אחרי הרצאה בודדת. פתאום אני מקבלת ווטסאפ או טלפון או מייל, שאומרים לי: "תשמעי, את לא מאמינה, ההתנהגות של הילד השתנתה לגמרי!"
ואני מאמינה. אני לגמרי מאמינה. אני מאמינה ביכולתם של הורים אכפתיים ומסורים ללמוד לזהות מה באמת הילדים שלהם צריכים מהם; מה הילדים אומרים להם בלי לדבר.
אני מאמינה בכוחם של הורים להתגבר על הכעס והאיבה (כן, כן), ולהפוך לאנשים סבלניים ורגועים יותר.
ובסופו של דבר, אני מאמינה שהורות היא קורס ההתפתחות האישי הטוב ביותר שנוכל להשתתף בו. כאשר המורה הוא הילד שלך, את לא באמת יכולה להבריז מהשיעור.
את נשארת ולומדת: לפעמים דרך כאב, צער וכעס ומאבקי כוחות. לפעמים דרך למידה: ספר, הרצאה או סדנה.

 למה הורים צריכים ללמוד

אני מאמינה שהורים צריכים ללמוד, כי זהו באמת החלק בחיים שלנו שאנחנו הכי פחות מוכנים אליו. אף משימה קודמת שעברנו בחיינו לא הייתה טוטאלית כל כך, שואבת כל כך, מפחידה כל כך, מרגשת כל כך.
אף פעם קודם בחיינו לא נאלצנו להיות מסורים מסביב לשעון. בלי הפסקה. בלי לפרוק עול אפילו פעם אחת (חברה טובה אמרה לי פעם: "כאשר נולד לך ילד, זה כאילו שמעכשיו יש לך כל הזמן על הגז סיר מרק"). אף פעם קודם לא נאלצנו להיות אחראיים כך לחייו של אחר.
ובמצבים כאלה אנחנו צריכים כלים. כלים שאולי היינו מגלים לבד אם היה לנו רגע לחשוב (אבל למי יש רגע לחשוב?). כלים פשוטים, ש"מסדרים" את הראש.
אלה הכלים שאני מחפשת, כי יש לי משימה: להמשיך ולהיות אמא נלמדת. אמא שמשננת, מזכירה לעצמה, וגם לומדת טריקים חדשים.

 לבוא לקבל כלים

כבר ארבע שנים שאני מרצה במרכז למשפחה בכפר ורדים. אחת לחודש, אני מסמסת לדורית מזרחי מהמרכז לגיל הרך, או היא לי, ואנחנו סוגרות נושא חדש.
חשוב לי לחזור על מסרים חשובים (מי אמר "מעברי גבול" ולא קיבל?) אבל לא פחות חשוב לי לחדש: כי כדי שעיסוק יהיה מעניין, אנחנו חייבים לחדש בו. וכהורים, אין סיבה שנשתעמם: להיפך – יש עוד כל כך הרבה מה ללמוד!
אני אוהבת את המפגש עם ההורים בכפר ורדים: הורים חושבים, אכפתיים, מסורים. הורים שרוצים ללמוד ורוצים להשתפר בהורות שלהם (בדיוק כמוני).
הורים שמבינים שעם כל הכבוד לאהבה הטבעית, בהורות לא מספיקים חושים טובים ותחושות בטן – בדיוק כמו שהם לא מספיקים בשום עבודה משמעותית אחרת. בכדי לעשות עבודה טובה, אנחנו צריכים גם ידע, כלים, הבנה.
אני מזמינה אתכם, הורי כפר ורדים, להצטרף למפגשים שלנו במרכז למשפחה במרכז הקהילתי, המפגש הקרוב שיתקיים ב-25.5, יעסוק ב-כיצד ללמד ילדים להצליח, ואיך לעזור להם להתמודד עם כישלונות.
בואו לגלות שגם אתם יכולים להיות "הורים נלמדים". בבית יכול להיות הרבה יותר קל ונעים.

כתבה: מור אסאל